הפנסיה שלנו – משבר והזדמנות

כל מה שחשוב לדעת על משבר הפנסיה העולמי ומה אנו החוסכים והמשקיעים יכולים וצריכים לעשות.

מיליארדי אנשים עובדים ברחבי העולם, שואלים את עצמם בימים אלה שתי שאלות פשוטות: באיזה גיל אנחנו מתכננים לפרוש לפנסיה? האם חסכנו מספיק כדי לעשות את זה? בעוד שהשאלות אמנם פשוטות, התשובות להן מעט יותר מורכבות. במאמר הנוכחי נסקור את ההווה והעתיד של תוכניות הפנסיה שלנו ונבין מהן הפעולות שאנחנו כמשקיעים יכולים לעשות כדי להיות מוכנים לעתיד.

לפני הכל, נתחיל בחדשות הטובות; כאשר לפני כמאה וחמישים שנה בגרמניה, נקבע לראשונה כי גיל הפרישה ותחילת קבלת פנסיה יהיה 65, תוחלת החיים הממוצעת עמדה על 49 שנים. בסוף שנות השישים של המאה ה- 20, תוחלת החיים הממוצעת בעולם, כבר עמדה על כ- 65 שנים. כיום תוחלת החיים הממוצעת העולמית נעה בין 75 ל- 80 שנים, ובשנת 2050, היא צפויה לעמוד על 85 שנים. בישראל אגב, תוחלת החיים של נשים היא כ-84 שנים ושל גברים כ-80 שנים. עד כאן הבשורות הטובות.

מכאן, לאתגרים.
נכון לעכשיו, מערכות הפנסיה בישראל, יחד עם רוב מדינות ה OECD מתמודדות עם שלושה אתגרים מקומיים ועולמיים עיקריים:

חיים יותר – אבל לא עובדים יותר שנים.

לצד העלייה בתוחלת החיים בכל העולם ובמיוחד בישראל, אין תהליך מקביל של עלייה במספר שנות העבודה. המשמעות של כך היא שבאותו פרק זמן של עבודה, החוסכים נדרשים לחסוך עבור רמת חיים סבירה, להרבה יותר שנים מבעבר. מעבר לכך, בגלל הזדקנות האוכלוסיות שלנו, בעתיד יהיו פחות ופחות אנשים בגיל העבודה שיפרנסו יותר ויותר אנשים מבוגרים.
מחקר שפורסם לאחרונה על ידי ה- OECD הראה כי יחס התלות של אנשים מבוגרים, בני 65, באנשים עובדים בני 20-64 – יעלה מהנתון הנוכחי של 22%, ל-46% בשנת 2050. בנסיבות אלו, חיוני שיעבדו כמה שיותר אנשים – צעירים, נשים ובעיקר, מבוגרים.

סביבת ריבית נמוכה.

קרנות הפנסיה פועלות כבר מספר שנים בסביבת ריבית נמוכה מאוד, וכתוצאה מכך אפיקי ההשקעה לטווח ארוך המיועדים לפנסיה מתקשים להשיג תשואה גבוהה לאורך זמן – מה שאומר פנסיה קטנה יותר בעתיד לחוסכים. למשל, התשואה הנוכחית לפדיון של איגרות החוב הממשלתיות בישראל אינן מבטיחות אפילו את השגת האינפלציה, ואג"ח ממשלתיות, חשוב להבין, מהוות מרכיב מרכזי חלק בתיק ההשקעות של החיסכון לטווח ארוך.

שינויים עמוקים בדפוסי העבודה.

ריבוי משרות חלקיות, ריבוי של מקומות עבודה זמניים, ריבוי של שינויים במקום העבודה; היפלטות ממעגל העבודה – כלומר, אבטלה בשנים מסוימות; בארה"ב למשל, מקומות עבודה רבים מדווחים על קושי בגיוס עובדים. באוסטריה, גבר אחד מכל שניים עוזב את שוק העבודה עם קצבת נכות. שוודיה חווה כיום עלייה חדה במספר העובדים המבוגרים בחופשת מחלה ארוכת טווח. במקומות אחרים, כמו צרפת ובלגיה, הזכאות לדמי אבטלה – ללא כל חובה לחפש באופן פעיל אחר עבודה חדשה – פירושה שאנשים מבוגרים יכולים לפעמים לעבור ישירות ממחזור אבטלה לפנסיה.

בעיות נוספות המעיקות על מערכות הפנסיה הן עצמאים, בעיקר בתחילת הקריירה, שאינם מצליחים להפריש כספים לחיסכון פנסיה, שיעור השתתפות נמוך במעגל העבודה בגיל מבוגר עקב העדפה של מקומות עבודה רבים להעסיק צעירים במקומם, ולבסוף; חוסר מודעות טבעית, אבל הרסנית, אצל צעירים למה שצפוי להם בעוד 40 שנה.

כדי להיערך בהתאם לשינויים הללו, מרבית מדינות ה-OECD בוחנות דרכים שונות לבצע רפורמה במערכת הפנסיה שלהן. חלקן כבר נקטו בצעדים, בעוד שאחרות, מתכוננות לכך. רפורמות נחוצות כדי להבטיח את קיימותן של תוכניות הפנסיה, אבל הן רק חלק אחד מהמשוואה. רפורמה יעילה בפנסיה צריכה ללכת יד ביד עם שינויים בהתנהגות ובעמדות של כל הגורמים המעורבים כדי לקדם חיי עבודה ארוכים יותר.

אתגרים מיוחדים בישראל.

מספר תופעות ייחודיות מחמירות את הבעיה בישראל בהשוואה לעולם:
תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם, מה שדורש יותר שנות עבודה כדי לחסוך עבור יותר שנות פרישה. כמו כן, הפער בשנים בין גיל הפרישה לגברים לבין תוחלת החיים שלהם עומד על 13 שנים, ואצל הנשים על 22 שנים. בנוסף, מספר שנות העבודה בישראל נמוך יותר מפני שצעירים נכנסים למעגל העבודה בגיל מאוחר יותר בגלל השירות הצבאי, כך שהם עובדים פחות שנים.

אתגר ייחודי נוסף (מבורך כשלעצמו) הוא הנוהג של ההורים הישראלים לעזור לדור הצעיר לרכוש דירה. מדובר בהוצאה כספית כבדה אשר שוחקת ברוב המקרים את רמת החיים של ההורים עצמם. בנוסף, בישראל, ל-24% מהגברים ול-32% מהנשים המשתייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך, אין כלל חיסכון פנסיוני, וגם אם יש, הם אינם יכולים להסתמך עליו שיספק להם רמת חיים ראוייה. בנוסף, הרבה ישראלים וישראליות מבוגרים ממשיכים לעבוד גם אחרי גיל הפנסיה הרשמי. גיל הפרישה הממוצע בישראל עומד בפועל על 70 לגברים ו- 65.6 לנשים – כלומר, כ- 3 שנים אחרי מועד הפנסיה הרשמי.

שחיקה של 42% מהמשכורת.

הירידה ברמת החיים בעת היציאה לפנסיה. נובעת מירידה בגובה ההכנסה הפנסיונית לעומת גובה השכר במונחי נטו שנהגנו להרוויח טרם היציאה לפנסיה. המונח המתאר את הפרשי השכר נקרא 'יחס התחלופה'. בישראל למשל, יחס התחלופה הממוצע עומד על כ-58%, השביעי מבחינה זו בדירוג ה- OECD.

המשמעות היא שישראלי שהתרגל לנהל את חייו הכלכליים עם שכר נטו של 9,000 שקל בחודש, יצטרך להסתפק כשהוא פורש לפנסיה ב-5,220 שקל בלבד לחודש, ומבחינתן של נשים, הבעיה בדרך כלל חמורה יותר.

מערכת הפנסיה הישראלית – שינויים ומגמות.

החיסכון הפנסיוני שלנו עבר לאורך העשורים האחרונים מספר שינויים משמעותיים שמהם עולה מסר אחד ברור: המדינה מסירה מעליה את האחריות למצב החיסכון הפנסיוני שלנו, מעבירה אותה אלינו, ומאפשרת לנו לקבל החלטות עצמאיות לאורך תקופת החיסכון, כדי שנוכל לשפר את מצבנו.

לא תמיד זה היה כך תמיד. עד שנת 1995 קרנות הפנסיה בישראל פעלו על פי מודל ותיק. עם הצטרפותו של אדם למקום עבודה, הוא שויך באופן אוטומטי לקרן הפנסיה של אותו ארגון, חברה או מפעל וצבר זכויות: 2% מהשכר על כל שנת ותק. מצבירת זכויות זו נגזר בסופו של דבר סכום הקצבה של החוסך.

המבנה הזה נכשל והקרנות צברו חובות עתק של כ-200 מיליארד שקל. חלקן הגיעו למצב של חדלות פירעון. בשנת 1995 הן נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים, הגירעונות בהן הולאמו על ידי המדינה, ותחתיהן הוקמו קרנות פנסיה חדשות, מנוהלות כיום על ידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות השונים.

הרעיון המכונן לפיו פעלו הקרנות הוותיקות נסמך על סבסוד בין-דורי: הכסף של הצעירים המפקידים שימש לתשלומי הקצבה הפנסיונית של הדור המבוגר שפרש לגמלאות. אלא שהתארכות תוחלת החיים בישראל טרפה את הקלפים ויצרה מצב בו פחות צעירים בגיל העבודה נדרשים לממן יותר מבוגרים, והכסף לא מספיק לתשלומי הפנסיה לאוכלוסייה שפורשת ותפרוש לגמלאות בעתיד.

כאמור, כיום, המצב שונה. קרנות הפנסיה החדשות פועלות במודל מבוסס הפקדות: למעשה, כל חוסך מפקיד עבור חיסכון הפנסיה שלו ושיעור הקצבה שיקבל עם פרישתו, ייגזר מכמות הכסף שנצבר לאורך שנות החיסכון. המשמעות: אם יש תקופות בהן אדם לא עובד, או אם שכרו יורד – הוא יחסוך פחות והסכום ממנו תיגזר הקצבה יהיה נמוך יותר. לכך כמובן, צריך להוסיף את יחס התחלופה.

שינוי חשוב נוסף שהתחולל במהלך שנות ה 90 הוא הסטה של השקעות כספי החיסכון הפנסיוני, מאגרות החוב המיועדות, לשוק ההון. עד אותו זמן, מול התחייבויות לפנסיונרים בקרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים, המדינה הנפיקה איגרות חוב הנושאות תשואה מובטחת. לאט לאט היקפן ירד, והכספים הושקעו בשוק ההון במקום באג”ח המיועדות.

השינוי האמור הוביל לכך שכיום, החוסכים למעשה חשופים לסיכונים ולתנודתיות של שוק ההון והשפעתם על על החיסכון. מצד שני, במקביל, הגופים המנהלים את כספי החוסכים, השיקו מגוון מסלולי השקעה בשוק ההון המאפשרים לנו חופש בחירה והזדמנויות שלא היו פתוחות בפנינו בעבר. ממסלולים מסוכנים עתירי מניות ועד למסלולים סולידיים ביותר – כעת, כל חוסך יכול לבחור את רמת החיסכון המתאימה לו. כך, חוסכים צעירים יכולים להשקיע ברמת סיכון גבוהה ולהפחית אותה ככל שהם מתקרבים לפרישה ואילו חוסכים מבוגרים יכולים לנקוט בגישה שמרנית יותר.

קופות הגמל מצטרפות למכשירי החיסכון ארוך הטווח

החל משנת 2005, כחלק מיישום רפורמת בכר למניעת ניגודי עניינים בשוק ההון, נמכרו קופות הגמל הכלליות, שנוהלו על ידי הבנקים, לבתי ההשקעות וחברות הביטוח, והם אלו אשר שולטים כיום על שוק הגמל, כאשר חלק קטן מהשוק עדיין נותר בניהול קופות ענפיות.

בנוסף, החל משנת 2006, קופות הגמל הצטרפו אל קרנות הפנסיה ואל ביטוחי המנהלים, והפכו למכשיר חיסכון ארוך טווח. לפיכך, והכספים שהופקדו בהן מתאריך זה, אינם נזילים וניתנים למשיכה רק בגיל הפרישה. במקביל, עוגנה זכותנו כחוסכים לבחור בעצמנו את הגוף שמנהל עבורנו את החיסכון הפנסיוני, וגם לעבור בחופשיות מגוף מנהל אחד לאחר.

בשנת 2008 חלו שני אירועים משמעותיים נוספים בעולם החיסכון הפנסיוני: הראשון, הוחל צו ההרחבה לפנסיה חובה, בו נקבעה חובת הפרשה פנסיונית לכל השכירים במשק. ב-2017 הוחל הצו גם על עצמאיים. השינוי הנוסף הוא החובה למשוך את החיסכון הפנסיוני קודם כל כקצבה – מכל מכשירי החיסכון הפנסיוני. כיום לפורשים לגמלאות, יש אפשרויות שונות בבחירת מסלולי הקצבאות לאחר הפרישה, ובבחירת מספר מסוים של קצבאות שמובטח להם וליורשיהם.

שינוי נוסף שראוי להזכיר נכנס לתוקף בשנת 2013, עם ביטול המקדם המובטח בביטוחי המנהלים.
במודל הפנסיה של צבירת הפקדות, אנחנו מגיעים לגיל פרישה עם סכום צבור, המחולק במקדם על מנת לקבל את גובה הקצבה. לדוגמה: אדם אשר צבר חיסכון של מיליון שקל, ומקדם החיסכון שלו 200, יזכה לקצבת פנסיה של 5,000 שקל. ביטול המקדם סיים למעשה את תהליך העברת הסיכונים לידינו: עלינו לדאוג להפקדות משכרנו, אנחנו חשוף לסיכוני שוק, ואנחנו חשופים לפן הכלכלי הנלווה להתארכות תוחלת החיים.

המדינה מעודדת חיסכון פנסיוני.

יחסית לכל האתגרים והבעיות של מערכות הפנסיה בעולם, מערכת הפנסיה הישראלית מצויה במקום טוב.
באחרונה פורסם דוח השוואתי של מערכות הפנסיה בעולם ב-40 מדינות,ובו ישראל מדורגת במקום השלישי מבחינת יעילות המערכת אחרי הולנד ודנמרק, ומקדימה את קנדה, מדינות סקנדינביה, ארה"ב ויפן.

אחד המדדים לכך שהדירוג המחמיא מורגש גם 'בשטח', הוא העלייה המתמדת בהיקף של מכשירי החיסכון לטווח ארוך מכלל הנכסים הפיננסיים של הציבור,בשנת 2010, ההיקף עמד על 31.7%, בשנת 2020 הוא טיפס 45.8%, וסביר להניח כי לקראת סוף העשור הנוכחי, הוא כבר יתפוס לפחות מחצית מהיקף הנכסים הפיננסיים של הציבור.

את מצבה הבריא יחסית של מערכת הפנסיה שלנו, אפשר לזקוף לזכות המדינה, אשר במדיניות נבונה עודדה את הציבור לעשות שימוש במכשירי החיסכון הפנסיוני למיניהם. זה מתבטא בזיכוי וניכוי מס בעת הפקדת כספים, בכך שהמשקיעים במכשירים האלה פטורים ממס על ריביות ודיבידנדים, ופטורים ממס רווחי הון- גם בזמן משיכת הכספים, כל עוד הופקדו סכומים המוכרים לעניין זה והם לא נמשכו לפני המועד המותר.

כמו כן, המדינה הגדילה את חובת ההפקדה עם פנסיית חובה לעצמאים ואת שיעורי ההפרשה על שכר המועסקים; הרחיבה את מגוון המכשירים הרלוונטיים לפנסיה דוגמת קופת גמל להשקעה; העניקה ומעניקה איגרות חוב מיועדות עם תשואה גבוהה לקרנות הפנסיה החדשות בשיעור של עד 30% מנכסיהן ושל 60% לקרנות של פנסיונרים שהתחילו לשלם קצבאות.

אחריות מדינתית ואחריות אישית.

בראייה רחבה, נושאי הדמוגרפיה והעובדים המבוגרים חורגים הרבה מעבר לרפורמה במערכות הפנסיה. הם עניין של שוויון חברתי, לא רק בין עובדים לגמלאים, אלא גם בין הדורות. הצעד הראשון שממשלות יכולות לנקוט הוא לבטל הוראות שמסבסדות נסיגה מוקדמת מהחיים הפעילים – בראש ובראשונה, תוכניות פרישה מוקדמת. כמה מדינות כבר נקטו בצעד הזה, אבל הניסיון מלמד שזה לא מספיק.

רצוי שעובדים מבוגרים יישארו בשוק העבודה, אבל חשוב במקביל לנקוט בצעדים על מנת להבטיח שיש להם סיכויי תעסוקה אמיתיים. העבודה שלהם חייבת להיות באיכות מספקת כדי לעודד אותם להישאר לתקופה ממושכת. הדבר מצריך שינוי גישה של ממש מצד כל השחקנים הנוגעים בדבר.

ממשלות חייבות להתאים את מדיניות התעסוקה שלהן. שירותי התעסוקה הציבוריים חייבים לענות על הצרכים הספציפיים של עובדים מבוגרים ויש לנקוט גם צעדים המפחיתים את התלות בקצבאות ומקלים על השתלבותם של עובדים מבוגרים בשוק העבודה.

גם ארגונים חייבים ללמוד לראות בעובדים מבוגרים נכס אמיתי. הם יצטרכו לבטל את האפליה של עובדים מבוגרים, להשקיע בהכשרתם ולהתאים את שעות העבודה והתנאים לצרכיהם. העובדים חייבים גם להבין שפרישה מוקדמת אינה זכות מוקנית ושעליהם להתרגל לרעיון של קריירה ארוכה יותר, ואולי לקחת על עצמם עבודות שונות לקראת סוף חיי העבודה שלהם.

ולבסוף, חשוב שאנחנו החוסכים נבין שהאחריות לרמת החיים שלנו ולביטחון הכלכלי שלנו נמצאת כעת בידינו. כל הבחירות שנעשה במהלך שנות החיסכון, בחירת הגוף המנהל, הגדלה של הפקדות לתקרת הטבות המס, משיכת פיצויים, בחירת כיסוי ביטוחי מתאים, התאמת סיכון ההשקעה לאופק החיסכון שלפניו, בחירת התמהיל הנכון בין חיסכון קצבתי לחיסכון הוני והכנת החיסכון לפרישה – כולם ימלאו תפקיד מרכזי בקביעת טיבה של קצבת הפנסיה אשר תממן את מחייתנו לאחר הפרישה. עד 120 בבריאות טובה.

 

רוצים לדעת מה המצב האמיתי שלכם בתיק הפנסיוני, ואיך ניתן לשפר אותו?
הקליקו כאן למבצע המסלקות של אינווסטור, וגלו מהן הטעויות הנפוצות שאנשים מבצעים בתיק הפנסיוני, ואיך לקבל את כל הנתונים שלכם כדי לעשות סדר פעם אחת ולתמיד.